החלטה בתיק בר"ע 30167-12-12

השופט עמירם רבינוביץ:

1.      לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (ב"ל 41061-05-12; השופטת עידית איצקוביץ) בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 10.5.2012 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למבקש דרגת נכות בשיעור 0%.

2.      המבקש נפגע בתאונה ביום 24.10.2010. התאונה הוכרה על ידי המשיב (להלן: המוסד) כתאונת עבודה.

3.      עניינו של המבקש הוחזר לוועדה רפואית לעררים בהתאם לפסק דין שניתן, בהסכמת הצדדים (ב"ל 43460-01-12; הרשם מוסטפא קאסם, להלן: "פסק הדין"). בפסק הדין נקבע כי: "עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתתייחס לייעוץ הרפואי שניתן על ידי ד"ר גטאס ביום 7.7.11 ותראה אם יש מקום לשנות את דעתה. החלטת הוועדה תהיה מנומקת".

4.      בעקבות פסק הדין התכנסה הוועדה ביום 10.5.2012 לדון בעניינו של המבקש.הוועדה עיינה במכתבו של ד"ר גטאס וסברה שאין לקבל את מסקנותיו. נימוקי הוועדה היו כדלקמן: "בבדיקת הוועדה נשלל הגבלת תנועות במפרקי האצבע, גיד המיישר תקין, הן בבדיקה קלינית והן בבדיקת US . השבר נראה מחובר בעמדה טובה עם מפרקים סמוכים תקינים, עמד על קצה האצבעות ועקבים באופן מלא תחת משקל הגוף. הוועדה אינה מקבלת מסקנותיו" (של ד"ר גטאס -ע.ר.).

5.       המבקש הגיש ערעור על החלטת הוועדה לבית הדין האזורי, ושם טען בתמצית, כי הוועדה התעלמה מהוראות פסק הדין, הייתה נעולה בדעתה ולא מצאה מקום לשנות מעמדתה הקודמת; הוועדה לא התייחסה לבדיקת הרנטגן, ולכל המסקנות של ד"ר גטאס.

6.      המוסד טען מנגד, כי הוועדה התייחסה באופן מנומק למכתבו של ד"ר גטאס וכי ממצאיה היו שונים ממצאי ד"ר גטאס ולכן לא קיבלה את מסקנותיו; הוועדה שללה קיומם של הגבלות תנועה כלשהן, מצאה שגם המיישר תקין, הן בבדיקה הקלינית והן בבדיקת האולטרא סאונד; הוועדה מצאה שהשבר מחובר בעמדה טובה עם מפרקים סמוכים תקינים וגם מבחינה תפקודית לא נמצאה שום השפעה על כושר התנועה; מסקנת הוועדה הייתה שאין נכות, מדובר בקביעה מנומקת ולא נפלה בה טעות משפטית.

7.      בית הדין האזורי דחה את ערעור המבקש בקובעו, כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין. בית הדין נימק את קביעתו בכך שדרישת פסק הדין הייתה להתייחס באופן מנומק לייעוץ רפואי של ד"ר גטאס. הוועדה לא הייתה חייבת לקבל את מסקנותיו, אלא להסביר מדוע אין היא מקבלת אותן. בית הדין קבע שדרישה זו קוימה על ידי הוועדה, אשר הסתמכה הן על בדיקתה הקלינית והן על ממצאי בדיקת US לפיה השבר מחובר בעמדה טובה ואין הגבלה בתנועות או בהליכה של המבקש.

8.      בבקשה שלפני המבקש חוזר למעשה על הטענות אותן העלה בפני בית הדין האזורי.

9.      לאחר עיון בבקשה, בהחלטת הוועדה מיום 10.5.2012, בפסק דינו של בית הדין האזורי ובכלל החומר בתיק, אני מחליט לדחות את הבקשה.

10.  הלכה פסוקה היא כי משהוחזר על ידי בית הדין עניינו של מבוטח לוועדה לעררים עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (דב"ע נא/29-01 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160, 162).

11.  במקרה הנוכחי, פסק הדין החזיר את עניינו של המבקש לוועדה על מנת שתתייחס לייעוץ הרפואי שניתן על ידי ד"ר גטאס ביום 7.7.11 ותראה אם יש מקום לשנות את דעתה. הוועדה אכן התייחסה לחוות דעתו של ד"ר גטאס, אך דחתה את מסקנתו משום שממצאי בדיקתה היו שונים ממצאיו של ד"ר גטאס. הוועדה בססה את החלטתה על בדיקתה הקלינית וכן על ממצאי בדיקת US לפיה השבר מחובר בעמדה טובה ואין הגבלה בתנועות או בהליכה של המבקש. הוועדה ציינה כי המבקש גם עמד על קצה האצבעות והעקבים באופן מלא תחת משקל גופו. הוועדה לא נדרשה בפסק הדין להתייחס לצילום הרנטגן, ומשביססה הוועדה את מסקנותיה על הבדיקה הקלינית ובדיקת US מילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין.

12.  לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה או בפסק דינו של בית הדין האזורי המצדיקה את התערבותו של בית דין זה.

13.  סוף דבר -הבקשה נדחית ללא צו להוצאות.

ניתנה היום,  ז' אייר תשע"ג (17 אפריל 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: